איך גורמים לילדים להרגיש שהם יכולים לעוף בכיתה? שאם הם רק ירצו הם יוכלו להגיע לאן שרק ירצו? להרגיש חופשיים ועם ראש מורם קדימה, להרגיש שגם בכיתה הם יכולים לפרוש את הכנפיים??? איך??
במימד הפיזי- אימון בוקר בשדה
בשיעורים רבים בכיתה, ראיתי כמה לא טבעית היא הישיבה הממושכת בכיתה לילדים. לילדים יש מרץ ואנרגיה באופן טבעי. הישיבה הממושכת בכיתה , מול הלוח, אינה אפקטיבית ויש לבצע הפסקות בהתאם לשיעור.
ניסיתי כמעט כל בוקר,כשהתאפשר כמובן, להתחיל את היום עם מתיחות , כמה תרגילים, כדי לעורר את התלמידים, ולהתחיל את היום בתנועה- כך גם היום התחיל עם אנרגיה טובה, השיעור לאחר מכן זרם, הייתה הקשבה רבה יותר, והילדים היו עם חיוך של חופש.
במעצימים 4 יצאנו לאימון בוקר בשדה- בהמשך הפוסט מה עשינו בשדה
במימד הפנימי/ נפשי -העלאת הביטחון העצמי של הילדים בכיתה
ילדים צריכים להרגיש שהם מקובלים בכיתה, אהודים, שמכירים אותם בכיתה.
הרבה פעמים גם לילדים הביישנים וגם לילדים עם הבטחון העצמי והמנהיגים בכיתה, לכל אחד יש משהו שהכיתה לא יודעת עליו, שאולי הוא רוצה לשתף אבל אין הזדמנות לכך, משהו שאם ילדי הכיתה יכירו או ידעו עליו , הוא ירגיש יותר בנוח, ידע שיכולים להבין אותו יותר טוב .
תרגיל בכיתה-
לפני היציאה לשדה לאימון הבוקר- ביקשתי מכל ילד לכתוב על פתק משהו שהוא היה רוצה שילדי הכיתה ידעו עליו, משהו שהוא רוצה לספר, אבל מתבייש, או שאין לו/לה ממש הזדמנות לכך.
הסברתי שזה יכל להיות משהו על האופי, איזה קושי, משהו שמפריע לו בכיתה משהו נחמד שהוא היה רוצה לשתף.
נתתי דוגמאות-
דוג- ' לא יודעים עלי ש.... אני ביישנית ובגלל זה אני מדברת לפעמים בלחש שהמורה מבקשת ממני לענות על שאלה בכיתה.
דוג נוספת- לא יודעים עלי ש- אני מאוד אוהב לצייר.
דוג נוספת- לא יודעים עלי ש.. אני מאוד אוהבת לשחק בכדור ולא תמיד יש לי עם מי..
העליתי כמה דוגמאות- ביקשתי שהילדים יכתבו בפורמט- לא יודעים עלי ש... ושיכתבו את ההמשך שלהם.
ביקשתי מהילדים לא לכתוב את השמות על הפתקים. אמרתי מראש שאני אבחר כמה פתקים, ואקריא בקול בשדה, הילדים שכתבו את הפתקים לא חייבים לומר שהם כתבו אותם.
בשדה- היו כמה פתקים שקראתי בקול לפני כולם והתייחסתי למה שכתוב ושוחחתי על כך עם ילדי הכיתה- על ההרגשה של אותם הילדים, מה הילדים האחרים חושבים אחרי ששמעו את מה הילדים מרגישים, אם הם מזדהים\ איך אפשר לעזור ככיתה. וכו....
זה היה ממש מוצלח וממש נתן לחלק מהילדים הרגשה טובה, של שחרור משהו שרצו לשתף את חבריהם לכיתה.
אימון בוקר בשדה-
יצאנו לשדה, במטרה להתחיל את היום בפעילות גופנית- אימון בוקר בשדה.
הלכנו אל השדה, הקפדנו להסתכל איך השדה השתנה מפעם לפעם שביקרנו בו, איך העונות המתחלפות גרמו לשדה לשנות את צבעיו, את המרקם של האדמה, הריאות אחרת מפעם לפעם בביקורים שלנו, הריחות אחרים - אם ההליכה אחרי גשם אפשר גם לדבר הצמחייה שמתחדשת אחרי הגשמים.
הסברתי לילדים שהיום נתנסה בצפרות- ובתצפית על החי והצומח בשדה-
סיפרתי לילדים כמה אני אוהבת את עולם הצפרות, להתבונן בציפורים במעופם, לזהות אותם בשם שלהם, להקשיב אילו קולות כל אחת מהציפורים משמיעה. הסברתי לילדים שהצפרות יכולה להיות תחביב ואף ענף מקצועי בו מזהים ציפורים על פי מראם והקול שלהם.
מה צריך כדי לתצפת על ציפורים- עיניים ומשקפת !
לסיור עצמו הילדים הגיעו עם עיפרון,דף ולוח מהנדס, בדף הילדים רשמו אילו ציפורים הצליחו לראות ודברים נוספים שעניינו אותם בהליכה -גידולים בשדה, חרקים שונים וכו'..
הכנתי לכם דף תצפית-
כשהגענו לנקודה בה התכנסנו לעשות אימון בוקר-
התחלנו את האימון- בחימום למפרקים, מתיחות לכלל שרירי הגוף ועשינו כמה תרגילי כושר.
לאחר מכן נעמדתי בנקודה מעט רחוקה מהילדים-
אמרתי לילדים שכל פעם אקרא בשם של ילד והוא יצטרך לרוץ לקראתי הכי מהר שהוא יכל, ריצת ספרינט-
בריצה, כשרצים בכל הכח, והרגליים מתנתקות מהקרקע, הלב פועם בחוזקה , יש יעד, האנדרנלין עולה, הרוח על הפנים, כל אילו נותנים הרגשה כמו במעוף כאילו שאנחנו עפים.
לפני החזרה לכיתה - קראתי לילדים כמה מהפתקים שילדים כתבו, התייחסתי אליהם לפני כולם ועשינו עוד צעד בגיבוש הכיתה.
Comments